ישנו את המשפט השכיח "לכולנו יש סוג של הפרעת אכילה"
מכאן אני מבינה שהפרעת אכילה הפכה להיות כחלק מהנורמה.
כיום אני מחלקת את הפרעת האכילה ל-2 קטגוריות:
אותה הפרעת אכילה שהרופאים ואנשי המקצוע מגדירים אותה ע"פ הקטגוריות שלהם.
BMI נמוך או גבוה באופן חריג, הקאות בלתי פוסקות ובולמוסים בלתי ניתנים לעצירה, אנורקסיה ומקרים המצדיקים התערבות רפואית מיידית.
מקרים אילו מטופלים בקליניקה אך בשיתוף עם עוד אנשי מקצוע שאני מקשרת אליכם ע"פ התחושות שלכם.
תזונאיות , נטורופתיות , טיפול בדרמה , ריברסינג, התנדבות וכו'.
חשוב! הכנות והמקצועיות הם ערך עליון מבחינתי. לכן, חשובה שיחת הכרות כדי לברר האם אני הכתובת הנכונה לאותו עניין או שיש צורך בהפניה לגורמים רפואיים ולכן חשובה שיחת היכרות כדי לברר האם אני הכתובת הנכונה לאותו עניין.
ההפרעה השקטה שתופסת מקום באמונותינו ובתפיסותינו ובכך פוגעת באיכות חיינו. ההפרעה היא בעצם דימוי גוף נמוך שמהווה חלק מהדימוי העצמי שלנו.
מכירים את אלה (אולי אתם)?:
שבמשך זמן רב מהיום המחשבות שלנו עוסקות בירידה במשקל ואוכל,
שנשקלים כל יומיים,
שמרגישים כל כך רע אחרי שאכלו משהו "משמין" שזה משפיע על המצב רוח,
שמסתכלים במראה מרימים מעט את החולצה בבוקר ורואים עד כמה הבטן שטוחה,
שנלחצים מזה שבא הקיץ ומתחילות מחשבות משוגעות על דיאטות ודרכים קיצוניות,
את התחושה שאני "חזירה"…
משפחה בה אחד ההורים כבול לאושיית הדיאטות כזו או אחרת.
התחושה שאני לא מצליח לשלוט באוכל.
התחושה שאם ארד "7" קילו אני אהיה מאושרת אני ארגיש פצצה.
התחושה שאני לא יאכל כל הבוקר כי אני עולה על בגד ים,
התחושה שמי יאהב אותי אם אשמין,
התחושה שהמראה שלי הוא חלק עיקרי במה שיש לי לתת לעולם,
המחשבות על אוכל לאורך היום – מה אכלתי? כמה אכלתי?
המחשבה על מנה מותרת? כאילו אנחנו בעונש כל השבוע..
יש אינסוף…
אז שם אני אומרת – סטופ!
עוד דיאטה, עוד מסגרת, עוד מחטים, עוד פתרון קסם – הרי זה גלגל – תמיד נגיע לאותו מקום- נרד הרבה במשקל ונעלה הכל חזרה.
אני קוראת לזה – "מערבולת דימוי העצמי "
עד שלא נתאמן על הבעיה האמיתית, לא נפסיק לעולם לרדוף אחרי משהו שלעולם לא נשיג – שקט נפשי מהמשקל שלנו.